<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קל"ו</h1>
<h2>דף קיא.</h2>
דין כבדא עילוי בישרא במליחה כמו בצלי אי לית בה גומות מטעם משרק שריק. דאין לחלק בין כבד לבשר. ומטעם כבולעו כך פולטו, יש להתיר היכא דלא גמרה פליטת בשר כי נמלח הכבד. ואין לחלק. שאל אדוני, כבדא עילוי בישרא דיעבד אין לכתחילה לא. מי אמרינן כי היכי דשרינן בשפודא דיעבד הכי נמי שרינן במליחה. או דילמא לא דמיין מליחה לצלי, כדאמר כבולעו כך פולטו מה שאין כן במליחה. מה שכתב אדוני כבולעו כך פולטו במליחה לא אמרינן, אפילו כששתי [החתיכות] המליחות נמלחו יחד, והן מונחות זו על גב זו, א"כ לדבריך יאסרו כשמולחין בשר הרבה יחד ויש באחת מן החתיכות גומא שהדם הנפלט מן העליונה [ה]נשאר שם מבלע ולא יכול לפלוט. ועוד כל בישרא היכי שרי במליחה, על כרחך משרק שריק כיון דלא כבולעו כך פולטו. לכן הוא אמת דאפילו מאן דלית ליה כבולעו כך פולטו בפסחים [ע"ד ע"א] ובעי למיסר מלייתא שרי עילוי בישרא, ושרי משום דם משרק שריק. מהאי טעמא נמי מכשיר תלמודא חדא כבדא עילוי בישרא דיעבד גבי צלי. ומאן דאסר לכתחילה משום דנפיש דמיה מבישרא. והואיל וכן (ו)גם במליחה יש לנו לומר כן (שנאן) בין במליחה בין בצלייה, תתיר בישרא עילוי בישרא מטעם דם משרק שריק חשיב כבדא כמו בישרא להתיר דיעבד בצלייה והוא הדין במליחה. וראה אגרת חתומה ושלום יצחק ב"ר שמואל.
